שד"ל על ישעיהו י׳

1 הוי החקקים, המשך הנבואה הקודמת, כי גם כאן מסיים בכל זאת לא שב אפו, כמו למעלה.

2 ומכתבים עמל כתבו, הנכון כדעת ראב"ע, עמל דבק עם כתבו, והטעם. אתם המכתבים השופטים, שמלאכתם לכתוב פסק דין שאתם כותבים משפטי עמל ועולה. הפיעל מורה כאן על הרגילות וההתמדה בפעולה, ואיננו יוצא לשלישי כדעת ראב"ע ורד"ק שאומרים לסופרים שיכתבו, אבל השופטים נקראים כותבים וחוקקים, וידוע כי תחלת הכתיבה היתה חקיקה על האבן, והתורות נחרתו תחלה על לוחות אבן, ונשאר אח"כ שם חקיקה גם על הכתיבה על ספר, כמו למטה ל' ח' כתבה על לוח אתם ועל ספר חקה, מי יתן בספר ויוחקו איוב י"ט כ"ג, והנה חוקקים ענינו כמו כותבים, ומכתבים ענינו רגילים לכתוב. אבל מלת חִקְקֵי אע"פ שעקר הוראתה כתיבות, המכוון בה משפט וגזר דין, כמו מלת חֹק וּמְחֻקָּק משלי ל"א ה', וכן גדולים חקקי לב שופטים ה' ט"ו. והנה הדבר ברור כי מלות ומכתבים עמל צריכות טפחא ומרכא, ואף בעלי הנקוד אם היתה כוונתם להדביק לעמל על דרך חקקי און היו מנקדים התיבה בצורת שם דבר וּמִכְתָּבִים, ולא בצורת בינוני; לפיכך אין ספק שהמעתיקים טעו והחליפו טפחא במרכא ומרכא בטפחא.

3 להטות מדין דלים, משפט דלים, כמו יושבי על מדין שופטים ה' י', והמ"ם מאותיות האמנ"תי, ולפי הטעמים היא במקום מן, אבל לא מצאנו מליצת הִטָּה איש ממשפט. ומה שמצאנו יטו אביונים מדרך איוב כ"ד ד' ענין אחר הוא, כי טעמו יכריחו האביונים לנטות מן הדרך, כדי להניח להם מקום; ואם תפרש כאן כמו שם, תהיה הכוונה שהם גורמים לדלים שיהיו נוטים מן הדין והיושר, וזה לא יתכן.

4 ליום פקדה, הוא יום הגמול, כמו באו ימי הפקודה באו ימי השלום הושע ט' ז'.

5 ואנה תעזבו כבודכם, דרך התול, כשתנוסו היכן תעזבו כבודכם וגאונכם? והכוונה כי בבוא יום הגמול לא תמצאו עזרה, וכל כבודכם יאבד מכם.

6 בלתי כרע תחת אסיר, נ"ל שהיה להם משל הדיוט, שהיו אומרים פלוני לא כרע להיות אסיר, ורע גדול מזה אירע לו, כי נפל במלחמה ונהרג. וכאן אחר שהזכיר ואנה תעזבו כבודכם, הפך פניו מהם, ואמר כבודם לא כרע תחת אסיר, כלומר האנשים האלה היו גסי הרוח ורם לבבם מאד, ועל כן יפלו תחת הרוגים.

7 בלתי כמו לא, כמו למטה י"ד ו' מכת בלתי סרה. מלת תחת במליצת כרע תחת אסיר אין ענינה כמו במליצת תכריע קמי תחתי תהלים י"ח מ', אך ענינה בִּמְקוֹם כדעת רד"ק ואחרים, כמו שבו איש תחתיו שמות י"ו כ"ט, והכוונה כרע באופן שיהיה מקומו במקום האסירים, כרע להיות אסיר; ותחת הרוגים ענינו כמשמעו, שההרוגים מרובים ונופלים זה על זה, והנה קצתם תחת קצתם. ובשנת תקצ"א הדבקתי בלתי כרע למעלה, ופירשתי ואנה תעזבו כבודכם אשר לא היה רגיל לכרוע ולהשפיל עצמו; וזה אחד מן הפירושים ששלחתי לרוז' והדפיסם בראש ספרו, ומשם נגנבו ונדפסו בפראג בישעיה עם תרגום ר' משה לנדא ע"ה. ואחר זמן פירשתי כדעת תלמידי מוהר"ר אח"ם יפלו בלתי כריעה הקודמת לנפילה, כי המתים במלחמה והנופלים ביד האויב, אם הם גבורים אינם נופלים רק אחר שיכרעו מרוב יגיעה או מרוב פצע וחבורה, כענין שכתוב המה כרעו ונפלו תהלים כ' ט', ואלה בהפך עם כל כבודם וגאונם יפלו אסירים והרוגים בלי שילחמו ובלי שיכרעו, ותהיה מיתתם בלי כבוד. וגם הפירוש הזה וגם הקודם הם רחוקים בעיני, כי להיות כרע ונפל שני אחים וקרובים זה לזה מאד בענינם, וגם באו זה אצל זה שלש פעמים בשירת דבורה, שכבר ראינו שלקח ממנה ישעיה מלות חִקְקֵי ומִדִּין, קרוב לודאי שהנביא אמר כרע ונפל בשני מאמרים מתאימים כרע תחת אסיר, ותחת הרוגים יפולו, ולא שאמר בלתי כרע מאמר אחד ואח"כ תחת אסיר ותחת הרוגים יפלו מאמר אחר. ורד"ק ורוז' וגיז' באוצרו בשרש כרע ואחרים פירשו בלתי ביו"ד הכנוי, לפי שהעם הזה בלתי, שאינם עמי ולא שומעים אלי או להיותם בלי עזרתי, כי אינני עמהם, יכרעו תחת אסיר ויפלו תחת הרוגים; והוא פירוש דחוק מאד, ויפה השיב גוסיציוס שלפי זה יש במשמע שיכרעו ויפלו בלי השגחת ה', תחת כי הנביאים מייחסים תמיד גם המאורעות הרעים להשגחת האל ולגזרתו. ומלת כרע שהיא לשון עבר ויחיד, ויפלו שהיא עתיד ולשון רבים, אינן מתיישבות בדיוק אלא לפי מה שפירשתי.

8 נבואה על מפלת חיל מלך אשור סנחריב בגשתו על ירושלים, ונבואה על השלום וההצלחה אשר יהיו ביהודה בימי מלך מבית דוד חזקיה, ועל שוב נדחי ישראל אשר הגלו מלכי אשור, וחזרת השבטים תחת מלך יהודה. הוי אשור שבט אפי. ישעיה מתחיל כדרכו לדבר דרך משל, ואח"כ הולך ומפרש.

9 ומטה הוא בידם זעמי, זעמי הוא כמו מטה להכות בו בידם של בני אשור רש"י, כלומר זעמי הוא הנותן להם כח לכבוש ממלכות. ואמר בידם לשון נסתר, על דרך רני עקרה לא ילדה, עיין למעלה א' ד'; ואמר בידם לשון רבים על העם. וראב"ע ורוז' וגיז' פירשו והמטה אשר הוא בידם הוא זעמי, או הוא מטה זעמי; ולפי זה מלת הוא יתרה, והיה מקומה בסוף הפסוק. והנה המקרא הזה הוא לנכח אשור, כי מלת הוי היא דרך קריאה עיין למעלה א' ד', ואחר שקרא לו הוא הופך פניו ממנו ומדבר עליו בלשון נסתר. ואולי מפני שתחלת דבריו היא בגנותן של ישראל בגוי חנף אשלחנו, לא רצה לדבר עם אשור לנכח, כי זה יהיה דרך כבוד לאשור וזלזול גדול לישראל, שיהיה הנביא מספר לו גנותם.

10 בגוי חנף אשלחנו ועל עם עברתי, הם בני יהודה שהיו חטאים בימי חזקיה כמו שציירם ישעיה בסימן א', וה' שלח סנחריב להענישם על ידי שעלה על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם, ואין ספק כי אז שלל שללם ובזז בזם. אצונו, לשון מנוי על שררה, כמו שפירשתי והתיצבו באהל מועד ואצונו דברים ל"א י"ד.

11 ולשומו מרמס, לשום את בני יהודה מרמס. ובתחלה הייתי מפרש לשום אח"כ את אשור מרמס לאחרים כחמר חוצות.

12 והוא לא כן ידמה, אינו יודע ולא יחשוב שאינו אלא מטה זעמי. ואם רבשקה אמר ה' אמר אלי עלה אל הארץ הזאת והשחיתה ישעיה ל"ו י', מלבו בדה הדבר כדי למצוא חן בעיני אנשי ירושלם למען יפתחו לו שערי העיר, אך סנחריב היה אומר בכח ידי עשיתי ובחכמתי וגו'.

13 הלא שרי יחדו מלכים, הלא המלכים כלם כאחד אינם אלא שרים שלי, כלומר שהם כמו השרים שהמלך ממנה אותם, ובידו להשפילם; והטעם הוא חושב שכן יהיה תמיד, וכדרך שכבש קצת מלכים, הוא מדמה שיכבוש כל מלך שירצה. לפעמים מזכירין תחלה הנושא ואח"כ הנשוא, כגון אשת חיל עטרת בעלה, ולפעמים מקדימין הנשוא, כגון וכרקב בעצמותיו מבישה משלי י"ב ד', והדרך השני נחמד ונעים יותר, מפני שהשומע תלוי ועומד לדעת מי הוא הנושא שיצדק עליו התאר ההוא. כגון נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם שם י"א כ"ב ינעם יותר ממה שינעם אם תאמר אשה יפה וסרת טעם נזם זהב באף חזיר. וזה מפני שהשומע אשה יפה וסרת טעם אע"פ שלא ידע באיזה תאר יתארוה, הנה כבר ידע דרך כלל מה יהיה סוף הדבור, כי רק בתאר מגונה תהיה מתוארת; אבל השומע נזם זהב באף חזיר אינו יודע כלל מה יהיה סוף הדבור, ומה יהיה הדבר אשר זה תארו. ויש בספר משלי מקראות שאפשר לטעות בהם, ולהחליף הנושא בנשוא, כגון גומל נפשו איש חסד ועוכר שארו אכזרי שם י"א י"ז. רבים חשבו שהכוונה שמי שמטיב לעצמו הוא איש חסד, ומי שעוכר בשרו הוא אכזרי, ולי נראה ברור שהכוונה בהפך, שמי שהוא איש חסד הוא גורם טובה לעצמו, ומי שהוא אכזרי הוא מביא רעה על בשרו, וכמו שכתוב אח"כ וזורע צדקה שכר אמת, כן צדקה לחיים. וכן כאן המפרשים פירשו שָרַי נושא ומלכים נשוא, כל אחד משרי הוא מלך, או הוא כמו מלך; ולא יתכן שיהיה שום מלך ובפרט בימי קדם קורא לשריו מלכים, כי ידוע שהמלך מחליף שריו כרצונו, ומרים ומשפיל מי שירצה. ולפי פירושי המאמר נקשר יפה עם מה שלפניו ומה שאחריו. ואם יאמר אדם שאם כן היה ראוי לומר המלכים בה"א הידיעה, אשיבהו כי זה נוהג הרבה במליצת שירי המקרא להשמיט ה"א הידיעה, אם מפני שהקיצור מרומם הדבור, ואם מפני שהשיר העברי מחבב לשון ארמית, ואין ה"א הידיעה נוהגת בלשון ארמית. הלא תראה אֶנוֹש, תֵּבֵל, שהן מלות מיוחדות לדבור השירי, לא באה בהן ה"א בשום מקום.

14 הלא ככרכמיש, הלא היה כלנו ככרכמיש, כלומר כל המקומות האלה מקרה אחד היה להם לנפול בידי.

15 כרכמיש, היא על נהר פרת ירמיה מ"ו ב' ונקראת בערבי קַרְקִיסִיָה, וברומי Cercusium.

16 כלנו, הוא כַּלְנֶה עמוס ב' ו', כַּלְנֵה בראשית י' י', ואולי ג"כ כַּנֵּה יחזקאל כ"ז כ"ג, והיא Etesiphon על יד חדקל, כנגד Seleucia וכן מתורגם בתרגום ירושלמי בבראשית.

17 חמת, עיר ארם על נהר Orontes, גם ארפד קרובה לחמת.

18 מצאה ידי, הספיקה, כמו ומצא להם במדבר י"א כ"ב.

19 לממלכות האליל, לאותן הממלכות שכבשתי אותן כאלו הן ממלכות אליל ושוא, לשון רופאי אליל איוב י"ג ד', רועי האליל זכריה י"א י"ז; אבל לא יתכן למלך עובד אלילים שיאמר דרך לעג ממלכות האלילים כדעת המפרשים, מאחר שגם ממלכתו ממלכת אלילים היא, וידוע כי עובדי עבודה זרה לא היו בוזים אלילי זולתם; ועוד ממלכות האלילים היל"ל, לא האליל.

20 ופסיליהם מירושלם, מרובים מפסילי ירושלם ושמרון דון יצחק, כלומר שהיו להם אלוהות הרבה לעזרתם.

21 לשמרון ולאליליה, אחר שאמר לממלכות האליל להוראת הבל וריק, אמר ולאליליה להוראת אלהוּת, וזה דרך צחות להזכיר מלה אחת תחלה בהוראה אחת ואח"כ בהוראה אחרת.

22 והיה כי יבצע, ישלים.

23 את כל מעשהו, מה שגזר לעשות, והר ציון וירושלם הם משל על מלכות יהודה, והמעשה הנגזר הוא האמור למעלה לשלול שלל ולבז בז, כי עלה סנחריב על כל ערי יהודה הבצורות ויתפשם, וגם קרב לירושלם והשחית השדות אשר סביבותיה ושלל שללם.

24 אפקוד, כן יאמר ה'.

25 על פרי גדל לבב מלך אשור, יפקוד ה' על מלך אשור שהוא גאה ורם עינים.

26 פרי גדל לבב, רבוי גודל לבב רש"י, כלומר גאונו הַפָרֶה ומתרבה.

27 עשיתי, דבק עם ואסיר, שושיתי, ואוריד כלומר בכח ידי עשיתי מה שהייתי מסיר וכו', וזה טעם שוא הו"יו, וְאסיר וְאוריד, לא שהם לעתיד ממש, אך העתיד בהם במקום למ"ד להסיר, להוריד, בכח ידי עשיתי מה שעשיתי להסיר ולהוריד.

28 כי נבנותי, כי פעלתי בתבונה. ואולי יתכן שהיתה כוונת הנביא לומר וָאָסִיר וָאוֺרִיד, לשון עבר כמו שושתי.

29 ועתודתיהם, הנכון כתרגומו קרוי תושבחתהון, לשון עַתּוּדִים הנאמר דרך משל על הגדולים והחשובים, וכאן בהיותו לשון נקבה הוא חוזר על הערים הראשונות במלכות.

30 שושתי, לשון מְשִסָּה, והוא מבנין פִעֵל, אלא שהוא מורכב מן שסס ושסה, מן שסס היה משפטו שוססתי כמו סוככתי, ומן שסה שִׁסֵּיתִי כמו צִוֵּיתִי. כאביר יושבים, יושבים במקום כביר רד"ק, והא"לף בכאביר יתרת והנקודות נכונות, והטעמים לא כן. ובנביאים כ"י קדמון על קלף שבידי מצאתי ואוריד בטפחא וכאביר במרכא, וכן נכון. ולא יצדק לפרש כביר על סנחריב, ואף לא לקרוא כְאַבִיר, כי תִשָחֵת המליצה בהשאר יושבים בודד, גם ואוריד לא יתישב יפה.

31 ותמצא כקן ידי לחיל העמים, ידי מצאה חיל העמים כאלו הוא בתוך קן.

32 כקן, משפטו כְבַקֵּן, כמו ואצרוף כַּבֹּר סיגיך למעלה א' כ"ה.

33 לחיל, כמו את חיל; על דרך הרגו לאבנר רד"ק, והוא על דרך לשון ארמית.

34 כל הארץ אני אספתי, אספתי הארצות תחת ממשלתי, כמו ויאסוף אליו כל הגוים חבקוק ב' ה'.

35 ולא היה נודד כנף, סיים במשל הקן שפתח בו, לא היה בקן שום עוף שיכה כנף להפחידני ולמנעני מקחת הביצים.

36 על מניפו כהניף שבט, על האדם המניף אותו בלא יגיעה. כאלו הוא מניף שבט ר' יוסף אלבו בס' העקרים מאמר ב' פרק ג'.

37 ואת מרימיו, בוי"ו, כן נמצא בהרבה ספרים כ''י, וגם בקצת הנדפסים, וכן מסקנת ר' מנחם לונזאנו ובעל מנחת שי.

38 ואת מרימיו, כמו ועל.

39 כהרים מטה לא עץ, שמרימים המשור בקלות כאלו הוא מטה, וכאלו איננו עץ. ולפירוש זה היה ראוי להטעים אם־יתגד֣ל המש֗ור על־מניפו כהנ֣יף ש֔בט ואת֨־מרימ֔יו וגו’. ורוז' וגיז' פירשו קרוב לפירוש רש"י, כאלו היה השבט מניף את מרימיו, וכאלו המטה היה מרים את האדם אשר איננו עץ. וזה רחוק מאד, שיקרא את האדם לא עץ; ובני אוהב גר ז"ל מתרץ ומפרש כהרים מטה לא עץ, כאלו המטה שהוא עץ יחדל מהיות עץ וירים הוא את מרימיו.

40 האדון. האל הנקרא אדני צבאות, והוא האדון על הכל, והמלכים והתקיפים כאין נגדו.

41 במשמניו רזון. משל כמו ידל כבוד יעקב ומשמן בשרו ירזה ישעיה י"ז ד' ותחת כבודו, תחת מחנהו שהוא כבודו וגאותו, מעצמו יקד יקוד שיאכלהו, ומה הוא היקוד והאש הזה מפרש בפסוק הסמוך והיה אור שראל לאש וגו'.

42 אור ישראל. וקדושו של ישראל, הכוונה אלהי ישראל.

43 ואכלה שיתו ושמירו, אחר שהמשיל האל לאש, המשיל מחנה אשור לעצים; ואמר שהאש תהיה נאחזת תחלה בקוצים, ואח"כ תאכל גם האילנות הרמים. שקראם כבוד יערו וכרמלו, ועל דרך שפירשתי למעלה ט' י"ז.

44 וכבוד יערו, נ"ל שהיו אומרים לפעמים יער סתם והכוונה על הלבנון, כמו שהיו אומרים נהר סתם והכוונה על פרת, ועיין למטה כ"ט י"ז.

45 מנפש ועד בשר, מליצה היא, והכוונה לגמרי; והמליצה לקוחה מהאדם שהוא מורכב מנפש ובשר, ואין הכוונה לומר שתכרת נפשם, אלא שיכרת המחנה לגמרי והיה כמסס נוסס, מה שהיה עץ גבוה מלשון נס כמו למטה כ"ט י"ט רוח ה' נוססה בו יהיה כדבר נמס ונמק.

46 כִּמְסֹס, משרש מסס הקרוב בהוראתו לשרש מקק; או הוא כדעת רש"י ואחריו Coccejus לשון סָס, והיא התולעת האוכלת העצים, והכוונה כעץ נרקב. ורוז' וגיז' ואחרים פירשו כמו שהחולה מתמסמס, נוסס כמו נְסִיס בארמי שענינו זועף, חלש וחולה ואחר שמצאנו נוססה בו ואבני נזר מתנוססות זכריה ט' י"ו אין להאמין שתהיה למלת נוסס הוראת החולשה. ואמנם לפי פירושי היה ראוי להטעים והיה כמסס במרכא טפחא.

47 ושאר עץ יערו. הפלטה אשר תשאר מאנשי צבאו מעט יהיה.

48 ונער יכתבם, לא אמר יכתוב מספרם, אלא יכתבם. כמו ויכתב אליו את שרי סכות ואת זקניה שופטים ח' י"ד, כלומר יכתוב אותם על ספר אחד לאחד בשמו.

49 שאר ישראל ופלטת בית יעקב, נראה כדעת ראב"ע ודון יצחק ואחרים, שהכוונה על מלכות יהודה אחר גלות עשרת השבטים, כי באבוד מלכות ישראל היתה מלכות יהודה פלטת בית יעקב.

50 להשען על מכהו, כמו שעשה אחז, שקרא מלך אשור, ולא היה אלא לרעתו.

51 באמת, אין הכוונה בלבב שלם, אלא שֶהַהִשָעֵן על ה’ הוא הִשָעֵן באמת, כי ה' משען ומבטח בלתי בוגד, וזה הפך להשען על מכהו.

52 כי אם יהיה עמך, כנגד ישראל כלו מדבר, ואומר אם יהיה עמך כחול הים, אז מעולם לא תשוב אל ה', אבל אם הרוב שהם עשרת השבטים יאבדו, השאר הנשאר בו ישוב אל ה'.

53 כליון חרוץ וגו, הכליון נגזר על כל העולם כלומר על אותן הממלכות שכבש סנחריב, וכמו שאמר למעלה כל הארץ אני אספתי, והוא ישטוף בצדקה ומשפט, לפי מה שתגזור החכמה האלהית, ולא במקרה, ולא ישטוף את ירושלם.

54 חרוץ, נגזר. כמו מלכים א' כ' מ' כן משפטך אתה חרצת ראב"ע ואחרים. שרש חרץ מורה כריתה, והושאל על חיתוך המשפט, כמו שהושאלו שרש גזרת וחתך דניאל ט' כ"ד, ובלשון חכמים פסק. ובלשון רומי decidere.

55 ונחרצה, גזר דין; ואע"פ שגזר דין אפשר שיהיה לרע ואפשר שיהיה לטוב, אמרו נחרצה להוראת גזרה קשה, כמו שאומרים לפעמים משפט ודין להוראת העונש.

56 בקרב כל הארץ, בכל העולם כלומר נגזר על סנחריב שיכבוש ממלכות הרבה, ואתה יושב ציון אל תירא ממנו, וכמו שמפרש והולך.

57 בדרך מצרים, רש"י רד"ק רוז' וגיז' ואחרים פירשו כדרך המצריים הקדמונים, והוא רחוק, ועוד אין הכתוב מדבר בשעבוד שישתעבדו לו, אלא שישלול שללם ויבוז בזם, ורא"בע מפרש כפשוטו כי ממצרים עבר סנחריב לבא על ירושלם, ורוז' וגיז' משיבים כי ממה שכתוב למטה בא על עית וגו' נראה בבירור שלא היתה מחשבת ישעיה שיבא האויב מן הדרום אלא מן הצפון. ואני אומר בדרך מצרים, לא שבא ממצרים, אלא שהיה דרכו למצרים, כי היה הולך לכבוש מצרים, ובדרכו חשב לכבוש ארץ יהודה שהיא בינו למצרים; הלא תראה כי פרעה נכה שהיה הולך להלחם בכרכמיש על פרת הוצרך לעבור דרך יהודה ד"ה ב' ל"ה כ' אמנם דברי ראב"ע לא יתכנו, כי אמנם אם דרך מצרים ולאחר כבוש מצרים בא סנחריב אל ארץ יהודה, איך אמר לחזקיהו הנה בטחת לך על משענת הקנה הרצוץ הזה על מצרים? שנראה בבירור שהיתה מצרים עדיין ממלכה בפני עצמה, ואיך לא הזכיר את מצרים בין הארצות שכבש?

58 וכלה זעם, אינו אומר זעמי אלא זעם, כמו עד יעבר זעם למטה כ"ו ב' ענינו סַעַר והוא קרוב לזַעַף, וממנו ויעמד הים מזעפו יונה א' י"ו, ואח"כ מפרש כי הזעם הזה הוא אפו של הקב"ה.

59 על תבליתם, נדחקו בו המפרשים מאד; יונתן ורש"י ורא"בע פירשו לשון תבל עשו ויקרא י"ח כ"ג, כלומר אפי יתהפך על אנשי אשור על רוב חטאתיהם, והנה לא מצאנו לשון תבל על כל דבר פשע בכלל, אלא על ערבוב המשכב, ואין לו ענין לכאן. ורד"ק רוז' וגיז' פירשו לשון בלייה, אפי יעמוד על האויבים לכלותם. וכל אלה פירושים דחוקים. ולי נראה ברור כי הסופרים הדביקו בטעות שתי מלות נפרדות, וישעיה לא כתב אלא על תבל יתם והוא פירוש על וכלה זעם, יכלה הזעם, כי יכלה אפו של הקב"ה על תבל ותהיה הקריאה וְאַפִּ֥י עַל־תֵּבֵ֖ל יִתֹּֽם. ואמר על תבל דרך הפלגה, כי אשור השפיל ממלכות רבות, וכמו שכתוב על מלך בבל שם תבל כמדבר ישעיה י"ד י"ז, והנה כשיתום אפו ישליך וישבר שבט אפו.

60 שוט. לשון שוט לסוס משלי כ"ו ג', והוא דרך בזיון, כנגד מה שאמר בשבט יככה ומטהו ישא עליך, והשוט הוא תרהקה מלך כוש שהיה מושל בחלק העליון של מצרים, ומלך אשור שמע עליו שיצא להלחם אתו, ואז אמר בלבו להתרחק מירושלם, ואז הכה ה' את מחנהו. ונראה לי שלא יתכן לפרש השוט על המכה האלהית עצמה, מפני מלת ועורר, שאינה נופלת על הבאת מכה פתאומית דרך נס, אלא על הבאת האויבים.

61 כמכת מדין בצור עורב, השוט ההוא יהיה פתאומי ונורא ואיום לאשור כמו שהיה גדעון כשהכה את מדין שופטים ז'.

62 ומטהו על הים, ה' יטה מטהו על ים סוף, וישא את השוט על אשור בדרך מצרים, כי משם יבא עליו תרהקה, והזכיר מטהו בדרך מצרים, כנגד מה שאמר למעלה ומטהו ישא עליך בדרך מצרים, כי אשור בא על יהודה ללכת משם מצרימה, וה' הביא עליו אויב נורא בדרך מצרים, ואיננו מלך מצרים שהיה נבזה בעיני סנחריב ושהיה בדעתו לעלות עליו ולכבשו, אבל הוא מלך כוש, שהיה מפורסם בדור ההוא בגדולה וגבורה, והיה שולט גם בחלק ממצרים. ורוב המפרשים פירשו בדרך מצרים, כדרך שהכה ה' את מצרים. והוא רחוק.

63 וחֻבל עֹל, הנכון כרד"ק, כי דרך העולם ששמנינות הצואר תשחת מפני העֹל, וכאן יהיה בהפך, כי העֹל יְחֻבל וישבר בעבור שומן ישראל, כלומר להיותם דשנים וברוכי האל.

64 בא על עית הולך ומצייר התקרבות מלך אשור לירושלם באין עומד לנגדו, ואימת כל הערים אשר הוא עובר עליהן, וזה למען יובן גודל הנס במפלתו.

65 עית, נקראת ג"כ עַיָא נחמיה י"א ל"א והיא בתחלת ארץ בנימין מצד צפון, ואומרים שהיא רחוקה כ"ד מיל מירושלם מגרון, לא מצאנוה אלא בשמואל א' י"ד ב', ומשם נראה שהיא עיר קרובה חל הגבעה, והנה הוא מתקרב והולך לירושלם למכמש יפקיד כליו. יניח שם כליו ביד אנשים היושבים על הכלים, וזה אמנם כדי שלא יעכבוהו הכלים בעברו במעבר מכמש שהוא מקום צר, שן הסלע מהעבר מזה ושן הסלע מהעבר מזה ש"א י"ד ד' וה'.

66 עברו מעברה הוא מעבר מכמש גבע מלון לנו, עיר גבע היא המלון אשר לנו בו בלילה, והיא קרובה למכמש, ככתוב בשמואל שם פסוק ה'.

67 חרדה הרמה, היא הנזכרת בשופטים י"ט י"ג ולנו בגבעה או ברמה; והגבעה נקראת ג"כ שם י"ד הגבעה אשר לבנימן, ואח"כ נקראה גבעת שאול, כי שם נולד ושם ישב שאול, ככתוב ושאול עלה אל ביתו גבעת שאול ש"א ט"ו ל'ד. וגבע עית והגבעה עיר אחרת. והרמה הזאת איננה רמתים צופים, מקום אלקנה ושמואל, שהיא בארץ אפרים.

68 צהלי קולך, צהלי בקול גדול, יושבת גלים, עיר נזכרת רק בש"א כ"ה מ"ד, והצווי עומד במקום עתיד, והטעם כי בת גלים תזעק בקול גדול, והערים הסמוכות לה, שהן ליש, עניה, וענתות תהיינה קשובות לקול צעקתה.

69 עניה, איננו שם התאר כדעת המפרשים, כי לא יקדם התאר למתואר, אבל הוא שם עיר הסמוכה לענתות, והיא הנקראת בנחמיה י"א ל'ב ״עֲנַנְיָה״ עֲנַתוֹת נֹב עֲנַנְיָה, וכלן בארץ בנימן וקרובות לירושלים. ודידרליין מפרש עניה שם התאר, ואומר שהוא נשוּא המאמר, ולכך הוא מוקדם אל השם על דרך גדול אדוננו, והכוונה ענתות היא עניה, כלומר היא בצער גדול. ואולי יתכן שתהיה הקריאה עֹנְיָה בינוני כמו עֹטְיָה, ותהיה הכוונה כי ענתות צועקת בקול ענות חלושה. וְלַיִש הנזכרת כאן אין ספק שאיננה ליש הנקראת אח"כ דן שופטים י"ח, כי היא היתה בקצה הצפוני לא"י ורחוקה מאד מירושלם, והנה הנזכרת כאן היא עיר שלא נזכרה במקום אחר, וכן מדמנה, כי מַדְמַנָּה הנזכרת ביהושע ט"ו ל"א היתה ביהודה לא בבנימין.

70 הגבים, שם מקום, אולי היו בו ברכות מים, מלשון באו על גבים ירמיה י"ד ג'.

71 העיזו, נאספו למקום מעוז ומבצר, כמו שאו נס ציונה העיזו אל תעמדו ירמיה ד' ו', העיזו בני בנימן שם ו' א', אבל שלח הָעֵז את מקנך שמות ט' י"ט הוא פעל יוצא. והנה הֵעִיזו עיקרו מענין מָעוֹז, אבל איננו משרשו, כי עֹז ומעוז הם מן הכפולים והעיזו הוא מנחי הע"ין, ועשו כן כדי להבדיל בין שתי ההוראות, ועיין בתולת בת יהודה עמוד ך'.

72 עוד היום, רצונו של האויב להתעכב עוד היום בנב, ומשם הוא מנופף ידו כנגד הר ציון בגאוה ובוז, וטעם העכוב הזה הוא להרגיע חיילותיו מטורח הדרך, ואולי ג"כ שהוא כאדם שהוא בוטח בלא שום ספק היותו עתיד ליהנות הנאה מה, והוא מאחר אותה בכוונה, כדי להאריך הנאתו כענין ויפליט ואין מציל, למעלה ה. כ"ט, אף כאן סנחריב מדמה בלבו שאי אפשר לירושלם שתמלט מידו, ולפיכך איננו ממהר ביאתו אליה, אבל הוא מתעכב כל היום בנוב לראותה ולהתענג בה בדמיונו קודם שיכבשנה, כי אחרי כיבושה לא תהיה נחשבת בעיניו כל כך; ותנופת היד היא מתוך השמחה שהוא שמח בבטחונו שילכדנה.

73 מסעף, כורת הסעיף, כמו שֵׁרֵשׁ, זִנֵּב, פֵּאֵר, לא תפאר אחריך.

74 פארה, ענף גבוה, כמו ותארכנה פארותיו יחזקאל ל"ה ה', והוא מלשון פאר, כי פאר נקרא מה שעל הראש, וזה ענף בראש האילן.

75 במערצה, בחזקה, כמו עריץ.

76 ונקף, לשון כנוקף זית למטה י"ז ו', היא חבטת העץ להפיל פירותיו, ואמר דרך מליצה כי ה' יחבוט סבכי אותו יער לא במקל כמנהג, אלא בברזל.

77 ונקף, פיעל, האל יחבוט סבכי היער בברזל.

78 והלבנון, אשור שדמה אותו ליער גדול.

79 באדיר, המפרשים פירשו על ידי אדיר האל, או מלאכו, או ברזל חזק, ולדעתי הכוונה בקול רעש גדול אדיר וחזק; כי כבר ידענו מי הוא הפועל, וכאן להשלמת ציור המפלה הגדולה לא הלך להוסיף אלא שתהיה בקול המולה גדולה, כמו שאמר ירמיה י"א י"ו בענין כיוצא בזה, ובמקום אחר מ"ט כ"א אמר מקול נפלם רעשה הארץ, ויחזקאל אמר כ"ו ט"ו הלא מקול מפלתך ירעשו האיים. אדיר שענינו חזק, הוא תאר נופל גם על הקול, כמו שאנו אומרים בקדושה אז בקול רעש גדול אדיר וחזק, וכן מה אדיר שמך בכל הארץ תהלים ח' נ"ל שאין המכוון שהשם הוא חזק ותקיף, אבל הכוונה שקולו חזק, כלומר שהוא מתפשט ומתפרסם הרבה, והוא נשמע בכל העולם. וכן מקולות מים רבים וגו' תהלים צ"ג ד'. יותר מקולות מים רבים, ויותר ממה שמשברי ים הם אדירים ומשמיעים קול הנשמע למרחוק, אדיר במרום ה', כלומר עם היותו בגבהי מרומים, קולו נשמע בכל הארץ, במשפטיו שהוא עושה ברשעים, כי זה הוא המכוון באמרו ה' מלך גאות לבש, וכמו שאמר במזמור הקודם בפרוח רשעים כמו עשב וגו'.